בשיעורים האחרונים למדנו במגורשים ובאנוסים שהתיישבו בטורקיה , בארץ ישראל ובארצות אחרת באימפריה העות'מנית
אבל היו קהילות יהודיות גם בארצות מוסלמיות שלא נכבשו על ידי העות'מנים : מרוקו , פרס ותימן אצל היהדוים בכל הארצות האלה התגבשה ההכרה שהם קיבוץ יהידי בעל מכנה משותף - יהודי ארצות האסלאם או יהוגי המזרח .
הרגשת שותפות זו נבעה מכך שיהיהודי הארצות האלה חיו כולם בצל האסלאם ושמעמדם החוקי נקבע על פי הקוראן .
על פי הקוראן קיבלו היהודים תורה וכלן הם עם הספר . כעם הספר הם היו זכאים להנות מחסות אללה ומחסות שליחיו.
כדי לזכות במעמד של בן חסות נאלצו היהודים לשלם מס גולגולת - מס מיוחד שהמוסלמים היו פטורים ממנו.
יוצא מכך,שמעמד היהודים בארצות האיסלם היה נחות מזה של המוסלמים.
עם זאת,תשלום המס זיכה את היהודים בהגנה על החיים ועל הרכוש וברשות לקיים את דתם.
מעמדם החוקי של היהודים בארצות האיסלם נקבע גם לפי חוקי עומר. אלה הם חוקים שקובצו למסמך אחד,כנראה בראשית המאה ה-8.מטרתם הייתה לרומם א המוסלמים ולהשפיל את בני החסדות-היהודים והנוצרים.
כך,למשל,התחייבו היהודים :
*"שלא נקונן (נבנה) בערינו ובסביבותיהם בית כנסת...
*שלא נקיים מחדש מה שחרב מהם (מבתי הכנסת)...
*שלא נפגין את דתנו (ברבים)...
*ושלא נמנע מאיש מקרבתנו להיכנס לדת האיסלם...
*שנכבד את המוסלמים ונקום מפניהם באספותינו...
*שלא נדמה להם בשום דבר מלבושם...
*שלא נרכוב על אוכפים (סוסים), ושלא נחגור חרבות...
*שלא ניקח לנו עבדים...
*שלא נגביה את בתינו (מעל לגובה בתיהם)..."
רוב שליטי ארצות האיסלם הקפידו על כך שנתיניהם היהודים ישלמו את מס הגולגת, ילבשו בגדים שונים מבגדי המוסלמים ולא יבליטו את דתם בפומבי.
אך לגבי שאר ההגבלות של חוקי עומר, היו הבדלים בין ארץ לארץ ובין שליט לשליט. היו שליטים שהעלימו עין מסעיפים שונים ב"חוקי עומר", ולעומתם היו שליטים שלא הסתפקו ב"חוקי עומר" והוסיפו הגבלות שאינן כלולות בהם.
עובדה זו גרמה להבדל במעמדם של היהודים בארצות האיסלם השונות.
ספיר וליאורה .
אבל היו קהילות יהודיות גם בארצות מוסלמיות שלא נכבשו על ידי העות'מנים : מרוקו , פרס ותימן אצל היהדוים בכל הארצות האלה התגבשה ההכרה שהם קיבוץ יהידי בעל מכנה משותף - יהודי ארצות האסלאם או יהוגי המזרח .
הרגשת שותפות זו נבעה מכך שיהיהודי הארצות האלה חיו כולם בצל האסלאם ושמעמדם החוקי נקבע על פי הקוראן .
על פי הקוראן קיבלו היהודים תורה וכלן הם עם הספר . כעם הספר הם היו זכאים להנות מחסות אללה ומחסות שליחיו.
כדי לזכות במעמד של בן חסות נאלצו היהודים לשלם מס גולגולת - מס מיוחד שהמוסלמים היו פטורים ממנו.
יוצא מכך,שמעמד היהודים בארצות האיסלם היה נחות מזה של המוסלמים.
עם זאת,תשלום המס זיכה את היהודים בהגנה על החיים ועל הרכוש וברשות לקיים את דתם.
מעמדם החוקי של היהודים בארצות האיסלם נקבע גם לפי חוקי עומר. אלה הם חוקים שקובצו למסמך אחד,כנראה בראשית המאה ה-8.מטרתם הייתה לרומם א המוסלמים ולהשפיל את בני החסדות-היהודים והנוצרים.
כך,למשל,התחייבו היהודים :
*"שלא נקונן (נבנה) בערינו ובסביבותיהם בית כנסת...
*שלא נקיים מחדש מה שחרב מהם (מבתי הכנסת)...
*שלא נפגין את דתנו (ברבים)...
*ושלא נמנע מאיש מקרבתנו להיכנס לדת האיסלם...
*שנכבד את המוסלמים ונקום מפניהם באספותינו...
*שלא נדמה להם בשום דבר מלבושם...
*שלא נרכוב על אוכפים (סוסים), ושלא נחגור חרבות...
*שלא ניקח לנו עבדים...
*שלא נגביה את בתינו (מעל לגובה בתיהם)..."
רוב שליטי ארצות האיסלם הקפידו על כך שנתיניהם היהודים ישלמו את מס הגולגת, ילבשו בגדים שונים מבגדי המוסלמים ולא יבליטו את דתם בפומבי.
אך לגבי שאר ההגבלות של חוקי עומר, היו הבדלים בין ארץ לארץ ובין שליט לשליט. היו שליטים שהעלימו עין מסעיפים שונים ב"חוקי עומר", ולעומתם היו שליטים שלא הסתפקו ב"חוקי עומר" והוסיפו הגבלות שאינן כלולות בהם.
עובדה זו גרמה להבדל במעמדם של היהודים בארצות האיסלם השונות.
ספיר וליאורה .
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה